radioDANCE

לחצו כאן להאזנה     בקשות שירים

חדשות radioDANCE >>

ביקורת: למה הכניסו לי האוס הביתה?

אור וקסמן הפעיל את ערוץ הדאנס של אמ טי וי וגילה שאת מקומן של ההפקות העדכניות ממלאות הפקות ההאוס המונוטוניות והמיושנות. זה עיצבן אותו, אז הוא כתב על זה משהו.


MTV Dance. צילום מסך

זה נדמה לי או שהחורף הזה היינו הרבה יותר חולים? ה-Feed שלי התמלא כל יום באימוג'נים ירקרקים המדווחים על תחלואתו של עוד חבר וירטואלי. וגם אני נפלתי. הנה אני שוכב במיטה, מוקף בעננים של ניירות טואלט משומשים, ממלמל לעצמי, לבד, בחושך. כל מה שרציתי היה רק בידור קל ונעים שישכיח את הכאב ויפיג את השיעמום.

אז טלוויזיה. אבל ברור שעם המזל שלי אין מה לראות.

בערוץ השני שידור מחזורי של דנה רון מפרסמת מוצר קוסמטי רנדומאלי. בערוץ הקומי "סיינפלד", לא "חברים" או ה"מפץ הגדול", לא. בערוצי הסרטים קומדיות נעורים ודרמות שאף אחד לא באמת שורד. ואפילו "ישנן בנות" נגמרה. אז MTV. ועדיף דאנס.

ואז התגלתה לי האימה האמיתית. MTV Dance, הערוץ שעד ממש לא מזמן היה האלטרנטיבה הכיפית, הקלילה והצבעונית, זה שמספק להיטי דאנס מניקי מינאז' בואך קאלווין האריס ועד מארטין גאריקס, הפך לרצועת בוטיק משעממת. אחד אחרי השני בוחרים העורכים בתחנה (גם בשעות היום הערניות ביותר) בקטעי האוס מונוטונים שלא ממריאים לשום מקום. לופ בלתי נגמר של מכונות תופים פשוטות בקטעי לאונג' של חדרי המתנה, תצוגות אופנה ובארים אופנתיים שהמוזיקה בהם משמשת כמוזיקת-מעליות-אנטי-שקט.





עולם הפופ שמושפע מאוד מאופנות משתנות נשטף בשנים האחרונות בגל של EDM. התופעה הזאת הפכה את אוהבי הדאנס למאושרים. הם מצאו את המוזיקה האהובה עליהם בכל מקום: באלבומים של ריהאנה, בפרסומות ואפילו בגלגלצ. אבל אי אפשר לברוח מתוצאותיה של מנת יתר, וכמו כל ז'אנר שכבש את המיינסטרים גם הדאנס מאבד את מקומו. לעורכי הדאנס שרגילים להצפה של להיטים מארה"ב ועד דרום-קוריאה נוצר פתאום ואקום.





לתוך הואקום הזה נכנס ההאוס, שאת תחילת חזרתו אני מזהה ברמיקס ל-Reckoning Song או One Day של אסף אבידן שכבש את אירופה ב-2012. ממנו והלאה צמחו, בעיקר ב-MTV Dance הבריטי (שאנחנו צופים בו בארץ), להיטי האוס נוספים. Duke Dumont הביא לנו את Need U 100%, הצמד Klangkarussell הצליח עם Sonnentanz, וגם Disclosure הזכורים לטובה הביאו ל-F For You שלהם גם את מרי ג'יי בלייג'.





Wankelmut, שאחראי על הרמיקס לאסף אבידן, חזר לסיבוב נוסף עם My Head Is A Jungle שהצליח גם ברדיו הישראלי. Storm Queen כבשו את המצעד הבריטי בזכות רמיקס של MK האמריקאי שאחראי גם על הצלחתו של הלהיט Push the Feeling On ב-1995. Breach הפתיעו עם וידאו שעיר במיוחד ל-Jack, ו-Route 94 כבשו את פסגת המצעד הבריטי ממש לאחרונה עם "My Love" שלהם. כמובן שאי אפשר להתעלם בשום מקום על הגלובוס מ-Rather Be של Clean Bandit.





לכאורה הייתי אמור להיות שמח על חזרתו של הז'אנר שהיה חלק מילדותי לתחנות המוזיקה ולמצעדים. אך החיבה הגדולה שלי למוזיקת הדאנס נובעת לא מעט מהיכולת (או מהצורך) של הז'אנר להתקדם ולהתפתח כל הזמן. תמיד מלא הפתעות, צלילים ורעיונות חדשים. פתאום הערוץ שאמור לספק לי סחורה צעירה, פרשית ובועטת, חוזר למעלה מ-20 שנים אחורה ומיבא סאונדים שפעם היו רעננים ומחדשים, והיום הם בעיקר רטרו משעמם.






גם היוצרים הצעירים לא מנסים לתקוף את התופעה מזווית חדשה, אלא משחזרים את כל מה שהצליח אז: הסנרים, הבייס-ליינים והווקאלז השחורים. התוצאה היא רצף של קטעים מיושנים וחסרי חיים לתחילת הערב, בשיאו – ננגן את החדש של אייל גולן.

אז איך לא נהיה חולים?






 

הדפסת עמוד זה            

כתבות קשורות:


תגים: , , , , , .

כתבו תגובה:

השאירו תגובה רגילה

— required *

— required *