radioDANCE

לחצו כאן להאזנה     בקשות שירים

חדשות radioDANCE >>

ביקורת: Avicii מתחנף ולא פוגע

אלבום הבכורה של Avicii בשם "True", שיצא לאחרונה, אמור היה לבסס את אביצ'י כאחד מגדולי היוצרים האירופאים שהגיעו להצלחה בינלאומית. אור וקסמן האזין לאלבום, והרגיש מרומה. ביקורת.


Avicii - True עטיפת האלבום

בואו לא נלך סחור סחור. בכל זאת אתם קוראים את הביקורת הזאת באתר של רדיו-דאנס, כך שסבירות גבוהה שיש לכם ADHD ובעצם כבר איבדתי אתכם.

בקיצור: האלבום החדש והראשון של אביצ'י פשוט חרא. או בתרגום לאנגלית: Hi Avicii, Congratulations for your new wonderful album! We love you!!.

אני, שגדלתי על היורודאנס של שנות ה-90, אוהב שלדאנס שלי (לא רק) יש ביצים. הרכבי הדאנס האירופאים של העשור ההוא נתנו לנו בראש עם קיקים פטישיים, לידים קוצניים, ווקאלז גדולים והמון דרמה. זה בדיוק מה שאהבתי בז'אנר הזה – היה בו כח של מכונה גרמנית משומנת (ומי כמונו יודע כמה כח יכול להיות לאלה) ודרמה של אירוויזיון.

שנים שהסתכלנו בבוז על מצעד הבילבורד האמריקאי, מקווים בסתר ליבנו שגם שם יבינו סוף סוף את היופי המלוטש של הז'אנר. ובאמת, החל ממחצית העשור הקודם החל לחלחל הדאנס גם ליבשת הצפון אמריקאית. תחילה בהפקות של מקומיים כמו טימבלנד, Danja ופארל וויליאמס, ולאחר מכן, ממש כמו בעולם הטקסטיל – ייבוא של שמות אופנתיים מאירופה.

האחרון והחם שבהם הוא אביצ'י, ואיך נאמר, לא לילד הזה פיללנו. אביצ'י השבדי נושא עימו – כמו דבורה שנושאת אבקנים – שאריות מתיקות וגליטר מהפופ הכל כך מזוהה של המדינה הצפונית והיפהפיה. אבל להבדיל מאבבא, אייס אוף בייס ולורין שעירבבו בצליל המצוחצח גם דרמה, אביצ'י נשאר מתוק עם סאונד מלטף, שמשתלב אפילו בפלייסליסט הרגוע בסופ"ש של מעוז הדאנס הידוע גלגל"צ.

ועכשיו מוציא אביצ'י את אלבומו הראשון ובאמת שקיוויתי לטוב. בכל זאת, את I Could Be the One אהבתי מאוד ואף מיקססתי להנאתי. אז זהו, שדווקא הלהיט הזה (עם הקליפ המצויין!) נשאר בחוץ. מה כן תמצאו פה? המון קאנטרי שקורץ בגסות לשוק האמריקאי, מעט רטרו מעשורים שונים, והמון מהסאונד הצ'יזי הכל כך מזוהה של אביצ'י. אמנם מאוד פריך, אבל מחטיא את הבטן.

זה לא שאין פה רגעים מעניינים: Lay Me Down והסינגל הנוכחי You Make Me נשמעים כמו להיטי סבנטיז קלאסיים, Hope There's Someone בונה מתח באמצעות שבירת המבנה הסטנדרטי ואפילו מרגש קצת בחלקיו האמביינטיים. ואי אפשר שלא להחמיא על בחירת השירים הרצינית (שבכנות קצת חסרה לעיתים בסוגה המדוברת) שניכרת בלהיט הגדול שגם פותח את האלבום Wake Me Up ובסינגל הבא שאמור לצאת מהאלבום Hey Brother (שהוא כנראה הטוב שבשירי האלבום).

אז אם יש לי גם מילים טובות – למה הסלידה מהתוצר השלם? למה להיות רע? קודם כל בגלל ההדבקה המלאכותית של הז'אנרים השונים. במקום ליצור צליל חדש בחיבור בין עולמות מוזיקלים שונים – אביצ'י משתמש בקאנטרי, ובשאר ההשפעות המוזיקליות הלא-דאנסיות, כגימיק, וכחנופה לקהלים שונים. זה היה יכול להיות נחמד כטריק חד פעמי שמבוצע בחוכמה, זה מרגיש לא טבעי כשיש יותר מידי הדבקות לא אלגנטיות מהסוג הזה.

יתכן שהמאמץ להתחבב על המכנה המשותף, המצעדי ביותר, הוא גם הגורם לבעיה השניה של אביצ'י – הנחמדות. הלו!! אם אתה מפיק דאנס תן לי דאנס, ותפסיק לקרוץ לזמרות פופ אמריקאיות עם צליל מתאפק ונקי מידי. אנחנו רוצים להגביר את הווליום ברכב ולהרגיש את הבטן רוקדת מהבאס, להיות מופתעים מסאונד חדש שלא שמענו אף פעם לפני – וכן, גם להתרגש עד דמעות. במקום כל זה אנחנו מקבלים מבנה קבוע של בית-פיזמון-Lead וצליל שמיצינו כבר ב-Seek Bromance.

בקיצור, הלכתי לשמוע קצת Laidback Luke כדי להירגע.

ומה דעתכם על האלבום החדש של Avicii? כתבו לנו בתגובות.

הדפסת עמוד זה            

כתבות נוספות:


תגים: .

כתבו תגובה:

תגובה אחת

    השאירו תגובה רגילה

    — required *

    — required *